אם נעצור את הנשימה שלנו עכשיו, רמות החמצן שלנו יתחילו לרדת, ובמקביל רמות הפחמן הדו חמצני עולים עד הרגע בו נרגיש דחף חזק לנשום. ברגעים האלו מתרחש תהליך מאוד מיוחד.
תהליך שמוביל לחוסן פיזי ומנטלי, לעירנות מוגברת, ולתחושה טובה.
איך כל הטוב הזה קורה בדיוק?

חוסן
הגוף שלנו נכנס למצב של מתח הורמטי, או מתח חיובי.
בדיוק כמו שעושים כושר או מרימים משקולות, או נכנסים לתנוחות יוגה מאתגרות,
אנו מפעילים לחץ על הגוף והשרירים שלנו, מה שמביא לצמיחה.
כך גם עם עצירות הנשימה האלו, אנחנו מייצרים לחץ מתון על הגוף שלנו לפרקי זמן קצרים.
וזה מוביל למערכת חיסונית חזקה יותר, סיבולת גבוהה יותר ללחץ ביומיום שלנו.

עירנות
בנוסף קורה עוד משהו מיוחד: בגלל החוסר בחמצן, הגוף מצליח לנצל טוב יותר את מעט החמצן שיש, החמצן נספק טוב יותר ברקמות הגוף, וזה מוביל לתחושת עירנות מוגברת ואנרגיה גבוהה.
זה קשור לעובדה ש-CO2 מסייע בשחרור חמצן מהמוגלובין בתאי הדם האדומים. זה ידוע בשם אפקט בוהר. כאשר רמות ה-CO2 ברקמות גבוהות, המוגלובין משחרר חמצן ביתר קלות, מה שמבטיח שהרקמות הפעילות יקבלו את החמצן הדרוש להם.

הרגשה טובה
לאחר פרק זמן של מתח, המערכת האנדו-קנבואידית בגוף שלנו משחררת הורמונים נעימים כמו אנדורפינים ואננדומייד, שמגבירים תחושת נינוחות בגוף, מורידים מתח וחרדה ומקדמים תחושת רווחה.
זה כמו להרגיש את תחושת ה״היי״ של קנביס, רק בלי לעשן.
בנוסף, אנחנו גם מעודדים שחרור של דופמין, נוירוטרנסמיטר המקושר למערכת התגמול של המוח, ומשפר את תחושות ההנאה, האופוריה והסיפוק.

אנחנו גם מגבירים את רמות הסרוטונין, שהוא סוג של תרופה נגד דיכאון.

ולבסוף, עצירת נשימה מורידה את קצב הלב שלנו ומביאה אותנו למצב פאראסימפטטי. של רגיעה.