הקדמה: כשהמדע המודרני פוגש חוכמה עתיקה תארו לעצמכם כלי עוצמתי לשדרוג הבריאות, להרגעת מערכת העצבים ולשיפור הנשימה – כלי שאינו עולה דבר, זמין עבורכם בכל רגע נתון, ונמצא ממש בתוך הגוף שלכם. במשך אלפי שנים, מסורות עתיקות כמו היוגה (ובפרט תרגולי פראנאיאמה) והצ'י-קונג השתמשו בטכניקות של המהום (Humming), שירה והפקת צלילים מתמשכים כדי להשקיט את התודעה ולהזין את הגוף. כעת, המדע הפיזיולוגי המודרני מציג ראיות מחקריות חזקות המאשרות את מה שהחכמים העתיקים כבר ידעו: פעולה פשוטה של הנפקת צלי

ידעתם שיש בחירה שאנחנו עושים בערך 20,000 פעם ביום, לרוב באופן לא מודע, והיא משפיעה על הבריאות הפיזית והמנטלית שלנו? הבחירה היא לא מה לאכול. היא איך לנשום. ליתר דיוק, דרך מה: האף, או הפה. זה נשמע כמו הבדל טכני. אבל ההבדל הזה משפיע על רמות האנרגיה שלך, ועל היכולת שלך לתפקד בשיא. אתחיל בשורה התחתונה: הפה נועד לדיבור ואכילה, האף נועד לנשימה. נשימה מהפה משמשת לרגעים שבהם צריך הרבה אוויר ומהר.לברוח, להילחם, או לצעוק ולפרוק מתח.הבעיה היא שרובנו נתקענו איתו פתוח רוב היום, גם כשאנחנו

ד"ר סטיג סברינסן ד"ר סטיג סברינסן, הוא ביולוג ומאמן נשימה דני, מחזיק בשיאי עולם שנשמעים הזויים: הצלילה החופשית הארוכה ביותר תחת קרח — 76 מטרים. ועצירת הנשימה הארוכה ביותר תחת מים — 22 דקות. 22 דקות ללא אוויר. ערוץ דיסקברי עשה עליו סרט תיעודי וקרא לו "האיש שלא נושם". הם גם בחרו בו כ"על-אנושי האולטימטיבי" בתחרות Superhuman Showdown. מה שסטיג גילה בעומק כששואלים אותו — "איך אתה עושה את זה?" — הוא לא מדבר על הריאות. הוא מדבר על מערכת עצבים. הנשימה, לדבריו, היא הגשר היחיד בגוף שפו

בתור ילד אהבתי לצלול עם סטופר ולנסות לשבור שיא עצירת נשימה מתחת למיים.הייתי עושה תחרויות עם חברים, זה היה כיף. לא היה לי מושג שאחזור לזה בהמשך בתור תרגול מנטלי. הפעמים הראשונות שתרגלתי עצירות נשימה, לא ממש הבנתי את הקטע. כעבור בערך עשרים שניות הגוף התחיל לשלוח אותות: "תחזור לנשום, עכשיו!" והאינסטינקט ההישרדותי דחק בי לחזור מהר לנשום. לא יכולתי לשהות באי נחת הזה. בדיעבד, ההתעמתות הזו עם אי הנחת של חוסר אוויר, לימדה אותי יותר על מערכת העצבים שלי מכל ספר שקראתי. הרעיון שהמוח שלנ

במשך שנים, היתה הפרדה בין עולם הריפוי לבין עולם ההתפתחות האישית וביצועי השיא. ריפוי נתפס כתיקון של "המקולקל", בעוד שביצועי שיא נתפסו כנחלתם של הבריאים והחזקים ביותר. אבל, אם מסתכלים לתוך הנוירוביולוגיה של הגוף – מתוך משנתו של ד"ר פיטר לווין, מפתח גישת החוויה הסומטית (Somatic Experiencing) – נגלה אמת אחרת: האינטליגנציה הגופנית שמרפאת טראומה היא בדיוק אותה מערכת שמקדמת מצבי -Flow (זרימה). מצב התודעה הנחשק ביותר, ויש שיגידו הסיבה לחיות. כאשר מבינים את הקשר העמוק בין השניים, מג

המאמר הבא מבוסס על תובנות מתוך פאנל מומחים בינלאומי שעסק בנשימה מודעת לילדים. בפאנל השתתפו מובילי התחום בעולם: ג'ואן (Joanne) מקנדה, מפתחת תוכנית הנשימה בכיתות של ארגון IBF הבינלאומי הפועלת בלמעלה מ-50 מדינות; אטמן סמית' (Atman Smith), ממייסדי ה-Holistic Life Foundation שמביא כלי נשימה מבוססי מחקר לילדים באזורי מצוקה וטראומה בארה"ב; ומארג' (Marge) מארגון Breathwork Africa, המנגישה את עבודת הנשימה לקהילות כפריות ומשפחות בדרום אפריקה. יחד עם מורה הנשימה הוותיק דן (Dan), הם משרט

אני כותב כאן פוסט אישי, עם חשיפה של אחת הנקודות הכואבות איתן התמודדתי בחיי שנים רבות - התפרצויות זעם. המטרה שלי בפוסט הזה היא להראות שוויסות זה משהו נרכש, ולא מולד. זאת מיומנות שניתן לפתח. ואם אני פיתחתי אותה, גם אתם יכולים. אנשים אומרים לי שאני משרה רוגע. אבל לא תמיד הייתי ככה. בתור ילד הייתי ילד יחסית שקט ורגוע, אבל מדי פעם היו לי התפרצויות זעם. אני בגיל 5 בערך עד היום יש לי צלקת על היד מחלון שניפצתי באגרוף, שברתי דלת בבעיטה, בכתה י, בקפיטריה של ביה״ס, כמעט שברתי לילד את הא

נסו משהו ממש עכשיו. אם אתם נמצאים במקום שמאפשר את זה, או ש פשוט תדמיינו את זה: עמדו, ותנו לזרועות שלכם ליפול רפויות לחלוטין לצדי הגוף, ממש כמו משקולת כבדה, כתפיים רפויות. שחררו את הנעילה בברכיים בכיפוף קל, לשחרר את המתח שהגוף נוטה להחזיק שם. תנו למפרקים בידיים וברגליים להיות רכים. עכשיו, תתחילו לנער את הידיים שלכם, כאילו אתם מנסים להעיף שאריות של מים מקצות האצבעות. תעשו את זה במרץ, ותנו לעקבים שלכם להתחיל לקפץ קצת על הרצפה, בנקישות קלות. תנו לתנועה הזו לטפס דרך השוקיים, אל הי