גם למרקוס אורליוס היה קשה לקום בבוקר

יש בקרים כאלה, שבהם אנחנו מתעוררים – אבל הגוף פשוט רוצה להישאר מתחת לשמיכה.

המחשבות מתחילות לרוץ, הקולות בראש מתווכחים ביניהם, ופתאום הכל מרגיש כבד.

וזה בסדר. כולנו מכירים את זה. אפילו מרקוס אורליוס, אחד האנשים המשפיעים ביותר בהסטוריה, קיסר רומא ואחד ההוגים הסטואיים החשובים, היה פוגש את אותם רגעים – וכתב ביומן האישי שלו:

“למה אתה לא קם? נולדת כדי להתפנק?

או כדי לעשות את מה שהאדם נועד לעשות?

תסתכל על הדבורים, על הנמלים – כולן עושות את שלהן.

אז למה אתה נשאר מתחת לשמיכה?”

כמו הרבה רעיונות מהפילוסופיה הסטואית, גם כאן זו לא נזיפה – אלא תזכורת. תזכורת למה שבאמת חשוב לנו – משמעות. ולחיות חיים משמעותיים מחייב אותנו לצאת מאזורי הנוחות שלנו, ולפגוש את המאמץ.

אבל לא כל מאמץ הוא נכון.מאמץ שהוא גדול מדי – יוביל אותנו לחרדה או שחיקה.מאמץ קטן מדי – יגרום לנו לשעמום, אדישות ותחושת חוסר תכלית.

אז מהו המאמץ הנכון – ואיך מגיעים אליו?

במהלך השנים האחרונות, מחקרי מוח ופסיכולוגיה עסקו לא מעט בשאלה הזו. מה מייחד רגעים שבהם אנחנו חווים ריכוז עמוק, יצירתיות גבוהה ותחושת מימוש – לעומת רגעים של תקיעות, סטרס או חוסר משמעות?

אחת התשובות המשמעותיות מגיעה מתוך חקר מצבי Flow – מצב תודעתי שבו אנחנו פועלים בשיא המיקוד והנוכחות, מרגישים קלות גם כשאנחנו מתמודדים עם אתגר.

אבל מה שפחות מדברים עליו הוא ש־Flow אינו מצב קבוע – אלא מחזור ביולוגי, עם ארבעה שלבים נפרדים. כדי להיכנס אליו (ולחזור אליו שוב), אנחנו צריכים להבין את המחזור – ולפעול בהתאם.

מחזור ארבעת השלבים של Flow

1. – שלב המאבק

זה השלב שבו אנחנו נדרשים להתמודד עם אתגר חדש, משימה מורכבת, או למידה משמעותית. התחלה של כל תהליך התפתחותי מלווה בתחושת חיכוך, חוסר בהירות, ולעיתים גם תסכול.

כאן נדרשת מאיתנו סבלנות. זהו שלב חשוב – כי ללא מאמץ, אין צמיחה. אבל אם נישאר בשלב הזה יותר מדי זמן – נישחק.

2. – שלב השחרור

בשלב הזה אנחנו עושים את ההפסקה הנכונה, ברגע הנכון. כדי שהמוח יעבור מעומס לעיבוד, מערכת העצבים זקוקה להוריד הילוך.

הרפיה יזומה – כמו הליכה רגועה, נשימות, תנועה עדינה או מנוחה שקטה – מאפשרת לשטוף החוצה את הורמוני הסטרס ולהכין את המוח לכניסה ל-Flow.

זהו לא ויתור – אלא אסטרטגיה נוירולוגית חכמה.

3. – שלב הזרימה

כאן אנחנו ממוקדים, חדים, ויחד עם זאת רגועים ורכים. אנחנו מרגישים שאנחנו פועלים מתוך אינטואיציה, בלי מאמץ מנטלי כבד. הזמן עובר במהירות, והביצועים נמצאים בשיאם.

השלב הזה מתרחש רק כאשר התקיימו התנאים הקודמים: מאמץ – ואז שחרור. זהו המקום שבו הגוף והמוח מפרישים שילוב מדויק של הורמוני מתח והרגעה. מיקוד וקלות. דריכות וזרימה. זו המנוחה שבתוך הפעולה.

4. – שלב ההתאוששות

אחרי כל שיא, מגיעה ירידה טבעית. הגוף והמוח צריכים להתאושש. אם לא נאפשר את זה – נאבד בהדרגה את היכולת להיכנס ל-Flow שוב.

התאוששות איכותית כוללת שינה עמוקה, תזונה תומכת, חשיפה לשמש, תנועה מווסתת ונשימה מודעת. זהו השלב שבו אנחנו ממלאים מצברים, מעבדים את מה שלמדנו, ומתכוננים למחזור הבא.

ואיך כל זה קשור לקושי לקום בבוקר?

לפעמים, התחושה של "אין לי כוח" או "אין לי חשק" לא נובעת מעצלנות – אלא מבלבול לגבי איפה אנחנו נמצאים במחזור.

אולי אנחנו במצב של עומס כרוני ולא עברנו לשחרור. אולי דילגנו על התאוששות. אולי אנחנו דורשים מעצמנו להיות ב-Flow – בלי לתת לגוף לעבור את השלבים הקודמים.

ברגע שאנחנו מזהים את השלב שלנו – אנחנו יודעים מה השלב הבא.

הסדר של השלבים הוא כזה: מאבק - שחרור - זרימה - התאוששות

בגדול - רובנו תקועים או במאבק או בשחרור. או שאנחנו יותר מדי בעשייה אינטנסיבית ללא הפוגה, או שאנחנו בתת- עשייה ושיעמום. אם אני יודע באיזה שלב אני תקוע אני יכול לעשות פעולות שעוזרות לי לעבור לשלב הבא במחזור.

מה אפשר לעשות בפועל?

🔹 לזהות את השלב שבו אנחנו נמצאים – מאבק או שחרור.

🔹 לכבד את המחזוריות של מערכת העצבים – לדעת מתי ללחוץ, מתי להרפות, ומתי לנוח.

🔹 לטפח הרגלים שתומכים ב-Flow – שינה מספקת, תזונה מותאמת, תנועה יומית, תרגול נשימה – כל אלה הם לא רק "טיפים בריאותיים", אלא תשתית לתפקוד מנטלי אופטימלי.

לסיכום

מחזור ה-Flow מתחיל בדיוק ברגע שבו הכי קל לוותר - שלב המאבק. זה קורה לנו לפעמים כדבר ראשון על הבוקר.

כשקשה לנו לקום - אפשר להבחין - האם נתקעתי בשלב המאבק או בשלב השחרור? האם אני עייף מדי כי אני בעודף עשייה או בגלל חוסר עשייה? ולתת לגוף שלי את מה שצריך: שינה טובה, תזונה טובה, תנועה ונשימה.